התלונות התחילו מוקדם בבוקר יום ראשון. הילדה שיחקה בגן המשחקים, גלשה במגלשה, צחקה — ואז בתוך כמה שניות הכול השתנה. היא נעצרה, אחזה בבטנה בשתי ידיים, פניה התעוותו מכאב, והיא לחשה בקול חלש:
"מאמא, אני רוצה הביתה… לא טוב לי."
"אולי זה בגלל הממתקים?" שאלה האם בזהירות.
"לא… לא אכלתי כלום… זה מאוד כואב…"
האישה התיישבה לידה, מקווה שמדובר רק בהתכווצות פשוטה.
"את יכולה להראות לי איפה כואב?"
הילדה, בשיניים קפוצות, הצביעה על הצד הימני שלה. לבה של האם התכווץ: הכול הצביע על דלקת בתוספתן.
בלי לבזבז אפילו שנייה, היא הכניסה את הילדה לרכב, התקשרה לבעלה שיגיע מיד לבית החולים, ונסעה לשם במהירות המרבית.
את הילדה לקחו מיד לחדר הבדיקה. גם הרופאים היו בטוחים: דלקת בתוספתן. אבל כמה דקות אחר כך נכנס המנתח לחדר, פניו חיוורות ומתוחות. הוא הביט באם זמן ארוך ורציני, ואז אמר:
"גברתי… זו לא דלקת בתוספתן."
החזה של האם התכווץ.
"אז מה זה?"
"בגוף של בתך מצאנו חומר רעיל. חומר כימי חזק. זה לא הרעלת מזון ולא תוצאה של מחלה."
נדמה היה שהעולם מסתובב סביבה.
"חומר כימי? זה בלתי אפשרי… היא הייתה רק בגן המשחקים."
הרופאים עדכנו מיד את הנהלת בית החולים. בתוך דקות צפו בצילומי האבטחה של גן המשחקים. מה שראו זעזע את כולם.
גבר זר חילק לילדים ליד הנדנדות משקה שהוא כינה "מיץ פירות". כמה ילדים שתו ממנו. לאחר מכן האיש נעלם לפני שמישהו הבין שמשהו לא בסדר.
מיד התקשרו למשטרה.
השוטרים הגיעו לבית החולים בתוך דקות, ומשם מיהרו לגן המשחקים. הבקבוק נמצא בפח סמוך. הבדיקה גילתה: הוא הכיל ממס תעשייתי מסוכן — כזה שמעולם לא היה אמור להתקרב לילדים.
הילדה קיבלה טיפול בזמן. הצליחו להוציא את החומר הרעיל מגופה, ועד הבוקר הסכנה הגדולה כבר חלפה.
יומיים לאחר מכן המשטרה עצרה את החשוד — אדם מבולבל שישב במשך ימים ליד גני משחקים, מתחזה לידידותי.
כשהשוטר הודיע לאם שהוא במעצר, ברכיה רעדו מהקלה.
"הצלת את הבת שלך בזה ששמת לב אליה," אמר הרופא בשקט. "עוד עשרים דקות… וזה כבר היה מאוחר מדי."
באותו לילה, בזמן שהילדה ישנה בבטחה במיטת בית החולים, האם החזיקה את ידה ולחשה בשקט:
"עשית נכון, קטנה שלי."
ובמקום רחוק, דלת של תא כלא נסגרה — כי קול קטן אחד בגן המשחקים נלקח ברצינות.
