מטאו הגיע לאחוזת Hacienda El Sol, שבעבר הייתה מפוארת וכעת כבר נשחקה ונעשתה עייפה, בלב חאליסקו, בחולצה ספוגת זיעה ועם תרמיל ישן על גבו. הייתה לו ילדה בת שבע לפרנס, ואחרי שלושה חודשים אכזריים של אבטלה הוא כבר נאחז נואשות בכל סיכוי לעבודה, לא משנה איזה. השמש המקסיקנית קיפחה ללא רחמים את האדמה היבשה ואת שדות האגבה הכחולים האינסופיים שהקיפו את האחוזה. אבל הגיהינום האמיתי התרחש דווקא בחצר הראשית המרוצפת.
ולריה, היורשת בת העשרים וארבע, עמדה שם בוכה, בעוד דודה מצד אמה, רמון, צורח לעברה וממטיר עליה מילים ארסיות.
– אימפריו גוסס, ולריה! הגיע הזמן שתפסיקי לברוח מהמציאות. הסוס מהגזע האצטקי הזה, שהיה האובססיה והמורשת של אביך המנוח, כבר לא שווה אפילו פרוטה. תחתמי על חוזה המכירה עם המשקיעים האמריקנים, תני שימיתו את החיה כאן ועכשיו, ותגמרי כבר עם הדרמה המשפחתית המגוחכת הזאת! – דרש רמון, בעודו מנופף במסמכים מול פניה הרטובות מדמעות.
לצדו עמד וטרינר בחליפה מהודרת, עם חיוך ציני על שפתיו, והוא הכין מזרק מלא בנוזל ירקרק וקטלני.
מטאו, שבעבר היה מנתח וטרינרי מוערך אך החיים סחפו אותו למערבולת של חובות ומזל רע, שמע מן האורווה את הנחירה החלשה והחנוקה של הסוס. האוזן המנוסה שלו זיהתה מיד: זה לא היה קול של מחלה חסרת תקווה… אלא של הרעלה איטית.
הוא התעלם מן השומרים ופרץ פנימה אל התא האחורי. אימפריו, אלוף אגדי לשעבר, שכב על הקש, ריריותיו חיוורות, גופו מכוסה זיעה קרה, והוא רעד. נשימתו הייתה בקושי מורגשת.
– מה אתה עושה כאן, חתיכת עלוב?! – שאג רמון.
– מחפש עבודה – השיב מטאו בקור רוח. – אבל אם תיתן את הזריקה הזאת, אתה מבצע פשע. זו לא דלקת… זו אנמיה קשה ומצב של הלם.
הווטרינר פרץ בצחוק לגלגני.
– תני לי שעתיים – התחנן מטאו בפני ולריה. – אם אבצע עכשיו עירוי דם ואתן לו את הטיפול הנכון, עוד אפשר להציל אותו.
המתח התפוצץ. רמון תפס אותו, אבל מטאו הדף אותו, חטף את המזרק מידי הווטרינר, והוא נפל בחבטה עמומה אל הקש.
– אם מישהו ייגע בסוס הזה, הוא לא יֵצא מכאן על הרגליים שלו – אמר מטאו, וכיוון את הזריקה הקטלנית אל חזהו של רמון.
מה שקרה אחר כך… היה בלתי נתפס.
רמון נסוג לאחור.
– יש לך עשרים וארבע שעות, ולריה! – ירק לעברה. – אם הסוס לא ימות עד הבוקר, אני אדאג שיכריזו עלייך כבלתי כשירה!
ולריה הביטה במטאו בעיניים רועדות.
– תציל אותו… הוא הזיכרון האחרון שנשאר לי מהמשפחה שלי.
מטאו פעל מיד. הוא אילתר עירוי דם, נתן תרופות, והלילה הקר ירד עליהם.
השעות חלפו.
בארבע לפנות בוקר אימפריו השמיע צהלה חלשה… ואז זז.
ולריה קרסה בוכה אל זרועותיו של מטאו.
עם הזריחה הסוס כבר עמד על רגליו.
מטאו קיבל עבודה, וגם בתו עברה להתגורר שם.
חודשים עברו. אימפריו התחזק יותר מאי פעם. ובין מטאו ולריה נולדה אהבה שקטה.
ואז, יום אחד, מטאו גילה את האמת.
הסוס לא היה חולה.
הוא הורעל.
רמון.
הראיות היו חד־משמעיות.
תוכנית הנקמה יצאה לדרך.
ביום ה־Gran Campeonato Charro חזר אימפריו… וניצח.
רמון התמוטט.
מטאו חשף אותו יחד עם המשטרה.
את הדוד הובילו מהמקום באזיקים.
ולריה ומטאו התנשקו מול ההמון.
שמונה חודשים לאחר מכן…
חיים חדשים החלו.
סייח קטן נולד לצד אימפריו.
ומטאו הבין… הוא לא הציל רק סוס אחד.
הוא הציל משפחה שלמה.
