הרגשתי איך כל הגוף שלי קופא מבפנים.
נותרו רק כמה צעדים עד לשולחן.
הארוס שלי ישב שם עם חיוך רגוע, כאילו שום דבר חריג לא התרחש.
אבל האחיינית שלי כבר לא חייכה.
בשקט מוחלט היא לקחה את ידי, פתחה את כף היד שלי והניחה בתוכה טבעת.
— הוא נתן לי אותה בזמן שלא היית כאן.
הרמתי אליו את מבטי באיטיות.
— מה בדיוק זה אמור להביע?
הוא חייך חיוך מתוח ועצבני.
— זו הייתה בדיחה. פשוט הבנת הכול לא נכון.
— אז תסביר.
הוא העביר את מבטו ממני אליה ואז בחזרה.
— רק רציתי לראות אם יש לה חוש הומור.
האחיינית שלי הנידה את ראשה.
— לא. זאת ממש לא הייתה בדיחה.
היא שלפה את הטלפון שלה.
— ברגע שיצאת, הוא אמר לי שכבר מזמן הבין שאני הרבה יותר מעניינת ממך.
פתאום השתרר שקט כבד בבית הקפה.
אפילו האנשים שישבו בשולחנות הסמוכים התחילו להקשיב.
— אחר כך הוא הוריד את טבעת האירוסין שלו ואמר שגם ככה התכוון לעזוב אותך אחרי החתונה… אבל קודם רצה להעביר את הרכוש על שמו.
לא האמנתי למה ששמעתי.
— היא משקרת! — הטיח בי האיש בכעס.
— באמת?
האחיינית שלי לחצה בשלווה על כפתור ההפעלה.
עוד לפני שנפגשנו, סיכמנו בינינו שאם השיחה תקבל כיוון מוזר, היא תפעיל בחשאי את מכשיר ההקלטה.
מתוך הטלפון בקע קולו.
— היא בודדה… היא מאוהבת… אחכה עוד קצת, ואז הכול יהיה הרבה יותר קל.
ואז נשמעה עוד אמירה אחת, כזו שגרמה לי להרגיש שהרגליים שלי בוגדות בי.
— אישה בגיל שלה כבר צריכה להודות על זה שבכלל יש מישהו שמוכן להיות לצידה.
הבטתי באדם שעד אתמול תכננתי לקרוא לו בעלי.
אבל פתאום הבנתי שאני בכלל לא מכירה אותו.
הוא ניסה לחטוף את הטלפון.
אבל האחיינית שלי הרחיקה אותו במהירות.
כמה מהסועדים כבר קמו ממקומותיהם.
גם המלצר התקרב לעברנו.
באותו רגע הוא הבין שאין לו שום דרך לצאת מזה.
— בסדר! — צעק בעצבנות. — נכון, בהתחלה עניין אותי הכסף שלך! אבל אחר כך הכול השתנה!
הנדתי את ראשי בשקט.
— לא. הדבר היחיד שהשתנה הוא שהבנת שנחשפת.
הוא עדיין המשיך לנסות להצדיק את עצמו.
דיבר על אהבה.
על אי־הבנה.
על כך שמגיע לו עוד סיכוי לתקן.
אבל אני כבר לא שמעתי אף מילה.
הסרתי את טבעת האירוסין.
והנחתי אותה מולו.
— תודה.
הוא הרים אליי את עיניו בפליאה.
— תודה? על מה?
— על זה שהראית לי את הפרצוף האמיתי שלך לפני החתונה ולא אחריה.
פניתי אל האחיינית שלי.
— בואי, נוסעים הביתה.
כשכבר יצאנו מבית הקפה, שמעתי מישהו מאחוריי לוחש בשקט:
— איזו אישה חכמה…
כמה ימים לאחר מכן התברר לי שאני רחוקה מלהיות הקורבן הראשון שלו.
אישה אחרת יצרה איתי קשר.
ואחריה הגיעה עוד אחת.
התברר שבמשך שנים הוא נהג להכיר נשים גרושות ומבוססות כלכלית, למהר לדבר על זוגיות רצינית, וכמעט תמיד היה מסיט את השיחה אל הנכסים שלהן, החסכונות והירושות.
בכמה מקרים הוא אפילו הצליח לשכנע נשים להעביר על שמו חלק מהרכוש שלהן.
אבל הפעם הכול התפתח אחרת.
בדיקה אחת פשוטה מוטטה את כל רשת השקרים שבנה במשך שנים.
באותו ערב ישבתי בבית עם ספל תה חם, הסתכלתי על האחיינית שלי וחייכתי.
— סליחה שגררתי אותך לכל זה.
היא פרצה בצחוק.
— לפחות עכשיו את יודעת בוודאות עם מי את לא עומדת להתחתן.
ולראשונה אחרי זמן רב לא הרגשתי אכזבה.
הרגשתי הקלה עצומה.
לפעמים אירוסין שמתבטלים אינם סוף הדרך.
לפעמים זו בדיוק הנקודה שבה אדם מפסיק להסתפק בפחות ממה שהוא באמת ראוי לו.
