הארי הקשיב לדבריו של הרופא בהלם מוחלט. הבדיקות הרפואיות הראו ששני הבנים התאומים, שאותם גידל ואהב במשך שתים עשרה שנים כבניו שלו, אינם ילדיו הביולוגיים כלל. הוא יצא הביתה רותח מזעם כדי לדרוש תשובות מאשתו – אבל מה שגילה שם בסופו של דבר ריסק את משפחתם לנצח.
הארי חייך בזמן שהתבונן בבנים, שישבו בחדר ההמתנה של רופא הילדים וצחקקו על משהו שרק הם הבינו.
– ד"ר דניסון – קם מיד על רגליו בעצבנות כשהרופא נכנס.
– מר קמפבל, בבקשה שב – אמר הרופא בזמן שלחץ את ידו. – למעשה, הייתי רוצה לשוחח איתך בארבע עיניים. הבנים יכולים להמתין בחוץ בינתיים.
הלב של הארי פעם בחוזקה. הוא פחד לשמוע בשורות רעות. למרות ששניהם היו תאומים, ג'וש סבל מאנמיה חמורה, ולכן הרופא המליץ על סדרת בדיקות, ואף ביקש שגם הארי יבדוק את הדם שלו, למקרה שיהיה צורך בעירוי דם. אנדרו, למרבה המזל, היה בריא לחלוטין.
– אז… אנחנו כבר יודעים איך להמשיך מכאן? – שאל הארי במתח, אחרי שהבנים יצאו מהחדר.
– תירגע, מר קמפבל – אמר הרופא ונשען לאחור. – כרגע אני לא מודאג ממצבו של ג'וש. יש לו מחסור בברזל, ואפשר לטפל בזה. אני דווקא רוצה לדבר איתך על עניין אחר.
הארי נשם לרווחה.
– האם אימצת את הבנים? – שאל הרופא.
צמרמורת חלפה בגבו של הארי.
– למה אתה מתכוון?
– סוג הדם שלך לא תואם לשלהם – הסביר הרופא.
הארי הניד בראשו.
– זה לא בהכרח אומר שום דבר. יש לא מעט מקרים שבהם גם הורים ביולוגיים אינם תואמים.
– זה נכון – הנהן הרופא. – אבל במקרה שלך, זאת לא הסיבה. סוג הדם של הבנים הוא A. שלך ושל אשתך הוא B. זה אומר שאתה לא יכול להיות אביהם.
הארי הרגיש כאילו הרצפה זזה מתחתיו.
– זה בלתי אפשרי…
הרופא נאנח.
– ראיתי את התוצאות לפני יומיים, ולכן ביקשתי גם בדיקת DNA. ויש עוד משהו.
הוא החליק לעבר הארי כמה מסמכים.
בידיים רועדות, הארי התחיל לקרוא את הדו"ח. את רוב המונחים הרפואיים הוא לא הבין… אבל משפט אחד הופיע שם בצורה ברורה לחלוטין:
אחים למחצה
הארי הרים אליו מבט המום.
– אנדרו וג'וש… הם האחים למחצה שלך – אמר הרופא.
עולמו של הארי הרגיש כאילו התרסק כולו ברגע אחד.
הבנים שהוא גידל במשך שתים עשרה שנה… לא היו ילדיו.
הם היו ילדיו של אביו.
וזה יכול היה לומר רק דבר אחד.
ננסי הייתה עם אבא שלו.
כשהם הגיעו הביתה, הארי נשאר לשבת במכונית במשך דקות ארוכות. הוא ניסה להסדיר את נשימתו.
ואז שמע את קולם של הבנים.
– סבא! התגעגענו אליך!
הארי קמץ את ידיו לאגרופים.
הוא לא יכול היה להתפוצץ על המקום. הבנים היו בפנים.
הוא אסף את עצמו ונכנס לבית.
– מה אתה עושה פה, אבא? – שאל בקול מתוח.
אבל אז הסתכל על הבנים.
– אתם לא הולכים לבובי לשחק?
– כן! – אמר אנדרו.
הבנים חטפו את השלטים של משחקי הווידאו ורצו החוצה.
ברגע שהדלת נסגרה מאחוריהם, הארי התפוצץ.
– שכבת עם אבא שלי, ננסי?!
פניה של ננסי הלבינו.
– בן, זה לא כמו שאתה חושב… – ניסה רוברט להתערב.
– ה-DNA לא משקר! – צעק הארי. – אני רוצה את האמת!
ננסי השפילה את מבטה.
ואז נזכרה בלילה אחד… מלפני שלוש עשרה שנה.
לאס וגאס.
בר הומה אדם.
ננסי עמדה ליד הבר כשהרגישה לפתע את הריח החזק של בושם גברי יקר.
גבר בעל שיער כסוף נעצר לידה.
– אפשר להזמין אותך למשקה?
ננסי חייכה.
– אני בדיוק מזמינה גם לחברות שלי.
הגבר התקרב אליה מעט.
– קוראים לי רוברט.
– ננסי.
כעבור שעה הם כבר התנשקו בתוך המעלית.
למחרת ננסי התעוררה במיטה של רוברט.
היא הייתה בטוחה שלעולם לא תראה אותו שוב.
אבל שלושה שבועות אחר כך גילתה שהיא בהיריון.
היא לא רצתה להפיל את התינוק.
ולא היה לה מושג מה לעשות.
ואז היא הכירה את הארי.
בבר.
אחת מחברותיה משכה אותה הצידה אל השירותים.
– תשכבי איתו. וגאס הייתה רק לפני שלושה שבועות. הוא לעולם לא יידע.
ננסי מחתה בהתחלה.
אבל אז חשבה שלילד שלה מגיע אבא.
באותו לילה היא שכבה עם הארי.
כמה חודשים אחר כך הארי ביקש את ידה.
והיא אמרה כן.
הכול נראה מושלם.
עד ליום שבו הארי לקח אותה להכיר את הוריו.
הדלת נפתחה.
ננסי הריחה את אותו בושם מוכר.
ואז ראתה…
את רוברט.
הגבר מלאס וגאס.
– אבא, זאת הארוסה שלי – אמר הארי.
הלב של ננסי כמעט קפץ ממקומו.
גם רוברט זיהה אותה.
מאוחר יותר הם נשארו לבד.
– ננסי… הילדים האלה…?
– הם של הארי – קטעה אותו מיד. – אין לו מושג.
ואז הם הגיעו להסכמה.
הסוד יישאר קבור בווגאס לנצח.
בהווה, הארי הביט בשניהם כשהוא רועד.
– איך זה יכול היה לקרות?!
– בווגאס – לחש רוברט.
הארי הפנה את מבטו אל ננסי.
– ידעת שאת כבר בהיריון?
– כן – לחשה.
– לכדת אותי במלכודת… ועוד אפילו לא עם הילדים שלי!
רוברט ניסה שוב להכניס מילה.
– בן, אני מצטער…
– ידעת! – צרחה ננסי. – אתה לא יכול להפיל עליי את כל זה!
הוויכוח הלך והסלים.
ואז נשמע קול מן הדלת.
– סבא הוא אבא שלנו?
שלושת המבוגרים קפאו במקום.
בפתח עמדו ג'וש, אנדרו ובובי.
– אבא? – שאל אנדרו את הארי.
הארי ניסה לחייך.
אבל הוא לא הצליח.
הבנים כבר ראו את האמת בעיניו.
הארי הרכין את ראשו.
– אני מצטער…
ובאותו רגע הכול התמוטט.
